כאבי ביוץ הן אחד הסממנים המובהקים למחלת האנדומטריוזיס.
הכאבים מתרחשים לרוב בשל נגעי אנדומטריוזיס על גבי השלחה וציסטות שחלתיות הנקראות 'אנדומטריומה'.
במהלך המחזור החודשי (ללא דיכוי הורמונלי), כאשר השחלה מייצרת זקיקים, דופן השחלה נמתחת בשל גדילת הזקיק עד כדי 20 מ"מ ויותר.
כאשר על השחלה ישנם נגעי אנדומטריוזיס או אם נוצרה הידבקות בין השחלה לאיברים סמוכים, מתיחה זו יכולה להיות מלווה בכאבים קשים, עד כדי חוסר יכולת לתפקד.
יתכנו כאבי ביוץ ללא הופעת כאבים ווסתיים, אולם התמונה הנפוצה ביותר היא שאם אישה סובלת מכאבי ביוץ, מרבית הסיכויים שהיא סובלת גם מכאבים ווסתיים.
טיפולי הדיקור שרצוי לבצע במקרה שכזה, הינם טיפולים בסמוך למועד הביוץ, ובמידת היכולת גם בזמן הכאב. ישנה תועלת רבה בדיקור אשר מייצר תנועה באיזור השחלתי, ורצוי לשלב טכניקות מגע עדינות שמטרתן 'לפזר' את האיזור הכאוב.
מעבר לטיפול הנקודתי, יש להקפיד על תנועה של האגן לאורך כל התקופה המקדימה לביוץ, ולקיים מתכונת טיפולית עם אסטרטגיה ברורה ומותאמת אישית, ולבחון את ההתקדמות במשך שני מחזורים רצופים לפחות.
הערה חשובה: באם את חווה אירוע של כאב חריג באופיו ובעוצמתו, על אף שידועה מחלת אנדומטריוזיס ברקע, חובה לערוך בירור רפואי (כולל פניה למיון נשים). יש לשלול מצב של תסביב שחלתי אשר עשוי לסכן את השחלה, בפרט אם ידוע על ציסטה משמעותית בגודלה.
לקריאה על התסמינים הנוספים…
